גמרא
פירוש
אִי אַתָּה מוֹדֶה שֶׁמָּא יִבָּקַע הַנּוֹד וְנִמְצָא שׁוֹתֶה טְבָלִים לְמַפְרֵעַ אָמַר לָהֶן לִכְשֶׁיִּבָּקַע.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
[לח, א, רי״ף סי׳ תרג] משנה ו מתני׳, ר׳ אליעזר אומ׳, יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה מערב אדם שני עירובין. רשצז״ל פיר׳,1 מערב אדם שני עירובין, אם היה צריך לילך יום ראשון לכאן ויום שני לכאן יכול לערב למזרח ולמערב. ערב יום 2ראשון אומ׳,3 עירובי4 של מזרח יקנה לי היום לצורך מחר, ועירובי למערב יקנה לי בין השמשות של מחר לצורך יום שני. דקסבר ר׳ אליעזר שבת ויום טוב לאו כחד יומא אריכא נינהו, אלא שתי קדושות, ולכל חד יומא אית ליה חדא שביתה, ולכל חד מיקניא ליה שביתה לאיזה רוח שירצה. ובין השמשות דקאמ(רי׳)[א] 5 לדידיה הוא דקאני ולא ליום שני. ואם6 עירובי בראשון ובשני7 כבני עירי8. בשני ובראשון כבני עירי. פיר׳9, כלומ׳, אם לא היה צריך לילך אלא באחד מן הצדדין ביום ראשון, וביום שני אין צריך לזוז מתחומו לא לכאן ולא לכאן, ואינו רוצה להפסיד אלפים של תחומו מיכן ולא אלפים של תחומו מיכן. (וחכמ׳ אומ׳10 מערב לרוח אחת פיר׳) 11 יערב עירוב לצד שהוא רוצה לילך בו ביום ראשון, ויאמר עירובי זה יקנה לי לצורך מחר, ובשני הריני כבני עירי שלא עירבו. ואם היה צריך בשני ולא בראשון, יאמ׳ עירובי זה יקנה לי בין השמשות של מחר, ובראשון אהיה כבני עירי. או (ב)מערב12 לשני ימים. פיר׳13 או מערב לרוח אחת לצורך שני הימים, או אינו מערב כל עיקר. פיס׳, 14 כיצד 15 היה עושה,16 מוליכו בראשון וכו׳. פיר׳,17 מוליכו השליח בראשון,18 ערב יום טוב שלפני שבת, לסוף19 אלפים אמה. ומחשיך עליו20 עד שיקנה שביתה התם21 בהאי עירוב כדי להלך ביום טוב וביום השבת (שאחרים) [שאחריו]22 עד עירובו, ומעירובו להלן אלפים אמה. וכיון שהחשיך יקנה שביתה התם. נוטל עירובו23 ובא לו לעיר לביתו, שמא24 יאבד, ושוב אי[ן] לו עירוב בשני, כדקתני נאכל עירובו בראשון וכו׳. ובשני25, שהוא יום טוב והוא ערב שבת, מוליכו. לר׳ ניסים ז״ל26, כלאם פי קולה: מוליכו27 ביום טוב שני, ואיך יקנה תחומין ביום טוב28. וסאדכרה פי אכ׳ר אל פרק29, מוליכו30 נמי לאותו המקום31 כדי שתחשך32 ויקדש היום עליו כשהוא במקום שקנה שביתה, וכיון שמתחשך עליו ונכנסה שבת אוכלן33 ובא לו. נמצא34 משתכר בהליכתו. פיר׳35, כדי שיוליך עירובו36, ומקדש עליו היום במקום שקנה שביתה. אלמא37. פיר׳38 משתכר בהליכתו, כלומר קנה לו הליכה ליום מחר. ומשתכר בעירובו39 שאוכלו. רשצז״ל40, ויום טוב שאחר השבת דלא אפשר בהכי, מוליכו בראשון. וחוזר והולך41. בראשון. פיר׳42 נאכל עירובו בראשון, עירובו לראשון כו׳. אמ׳43 ר׳ אליעזר, אי אתם מודים44 לי שהן שתי קדושות וכו׳. פיר׳,45 דקאמריתו נאכל46 בראשון עירב47 לראשון ואין עירב לשני, (דאו) דאי חדא קדושה נינהו, הוה ליה כחד יומא אריכא ויקנה בין השמשות (על) [של]48 ראשון לשניהם, וכיון דשתי קדושות הן יכול לערב נמי לשתי רוחות. [גמ׳ ורי״ף שם] גמ׳, לרוח אחת מאי נינהו49 לשני ימים מאי נינהו וכו׳. פיר׳ רשצז״ל50 לרבנן51 לרוח אחת, דקתני במתני׳, מאי נינהו, פשיטא דלשני ימים קאמ׳(כצ״ל), בניחותא. ולשני ימים דקתאני מאי נינהו, פשיטא לי דלרוח אחת קאמ׳, (וכן אם) [ואם כן] תרתי (למא) [למה] 52 לי, היינו קמיתא, כלומ׳ היינו חדא53. ומהדרינן54, הכי קאמרי ליה רבנן לר׳ אליעזר. האי דקאמרת (שיכו לאדם) [שיכול אדם] 55לערב שני עירובין לשני ימים לשתי רוחות, הלא56 אתה מודה לנו שאין אדם יכול לערב ביום אחד שני עירובין לשתי רוחות, חציו של יום בדרום וחציו של יום בצפון57. אמ׳ להו58 אבל. פיר׳59 אמת. כמו אבל שרה אשתך60. אמרו לו,61 כשם שאין מערבין ליום אחד, פיר׳ לשתי רוחות, כך אין מערבין לשני ימים, ויהא תרוץ המשנה כך. ור׳ אליעזר, התם קדושה אחת וכו׳. עד שאם עירב ברגליו בראשון62 פיר׳63, שלא היה לו פת לשגר על ידי שלוחו לערב, והלך בעצמו וישב בסוף אלפים עד שיקדש עליו היום וחזר לו לביתו. מערב ברגליו בשני, פיר׳64 צריך לערב ברגליו ואף בשני, ואינו יכול לצאת חוץ לתחום על ידי קנייה הראשונה. נאכל עירובו בראשון אינו יוצא עליו בשני. פיר׳65, אם נאכל עירובו. המערב בפת ונאכל עירובו ביום ראשון לאחר שקנה עירוב, אי אתם מודים שאין יוצא עליו בשני על ידי אותה הקנייה. אמרו לו אבל, הא לאו66 שתי קדושות הן. פיר׳67 הא לאו, ר׳ אליעזר קא מהדר לה, והא ודאי אף לדבריהם68 שתי קדושות הן. ורבנן ספוקי מספקא להו, פיר׳69 מספקא לה בשבת ויום טוב (או) אי חדא קדושה נינהו (או) אי שתי קדושות, ועבדי70 הכא לחומרא פיר׳71 דאין יכול לערב לשתי רוחות, דילמ׳ חדא קדושה היא. והכא לחומרא, פיר׳72 דנאכל בראשון אין עירוב לשני, דילמ׳ שתי קדושות הן, ואין יוצא עליו בשבת. תניא73 אמרו לו לר׳ אליעזר אי אתה מודה שאין מערבין כתחלה74 מיום טוב לשבת פיר׳75, אם לא ערב בין השמשות של ערב יום טוב והוצרך לצאת בשבת, אי אתה מודה שאינו יכול לערב מיום טוב לשבת. (אלמא) אלמא קדושה אחת היא, והרי היא כיום אחד, שאינו יכול לערב בחצי היום אם לא עירב בין השמשות. ור׳ אליעזר התם משום הכנה. פיר׳76 שמכין מיום טוב לשבת, ולא משום טעם דחד יומא הוא.באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל)
הערות
1 ד״ה מערב (בשינוי מועט).
2 כגי׳ הרע״ב והרש״ש. ולפנינו ברש״י: ׳ערב יו״ט׳.
3 לפנינו במשנה וברש״י (שבהע׳ הבאה): ׳ואומר׳.
4 רש״י ד״ה ואומר (ואפשר דלרבינו אינו ד״ה בפנ״ע).
5 כצ״ל עפ״י רש״י.
6 כגי׳ הרי״ף. ולפנינו במשנה ליתא תי׳ ׳ואם׳ (וראה דק״ס, ז).
7 כגי׳ במשניות שבש״ס. ובמשנה שברי״ף נוספה תי׳ ׳הריני׳ (ב״פ).
8 לפנינו במשנה נוסף: ׳עירובי׳ (ובמשניות שברי״ף: ׳ואם עירובי׳).
9 רש״י ד״ה עירובי בראשון ובשני כבני עירי.
10 כגי׳ במשניות שברי״ף. ולפנינו: ׳או׳ מערב.
11 אין מקומו כאן (וגם ברש״י ליתא) אלא בריש הפיס׳ הבאה: ׳או (ב)מערב לשני ימים׳.
12 כ״ה במשנה.
13 רש״י ד״ה או מערב לרוח אחת.
14 לכאורה י״ל דתי׳ ׳פיסקא׳ מורה על הפסק, ולפיו ׳כיצד היה עושה׳ אינו המשך לדברי חכמים במשנה. ולא היא, מקאמ׳ בסמוך: ׳כדי להלך בי״ט וביום השבת [שאחריו]׳, ע״כ דקאי לחכמים, דלר״א קונה עירוב רק לי״ט. וכ״נ בפי׳ ריב״ח (ראה הע׳ הבאה), שכתב: ׳..שהוא עירוב אחד לרוח אחת לשני הימים׳. וכ״כ המאירי (בית הבחירה עמ׳ קמד, ד״ה וכיצד יעשה. ובחידושיו עמ׳ רמה) להדיא: ׳כלומר, אחר שאף חכמים מודים שצריך לערב לשני, כיצד הוא עושה׳. ברם התוס׳ יו״ט (ד״ה משתכר) כתב, דקאי נמי אליבא דר״א, דקאמ׳: ׳וכ״ש לר״א בעינן שיהא קיים בין השמשות דשני׳ [וכן משמע מהרמב״ם (הל׳ עירובין ח, ה), דפסק כר״א, ובהמשך (שם, ה״ח) הביא מהסיפא של המשנה ׳כיצד יעשה וכו׳ ׳].
15 כעי״ז בפי׳ ריב״ח (עמ׳ סד): כיצד הוא עושה לזה העירוב שעשה ליום טוב ושבת, או לשני ימים טובים של גלויות. מוליכו בראשון, כלומר מוליך את עירובו בערב יום טוב, שהוא יום חמישי, לסוף אלפים ומחשיך עליו, כדי שיקנה שם שביתה ויהיה יכול לילך לעירו ביום טוב וביום השבת שאחריו, ומעירובו ולהלן אלפים אמה. ונוטלו ובא לו, פי׳ כיון שקנה שם שביתה, נוטל עירובו ובא לו. שהמערב לשבת ויום טוב או לשני ימים טובים של גלויות, אע״פ שהוא עירוב אחד לרוח אחת לשני הימים, צריך שיהא העירוב מצוי במקומו בין השמשות בראשון ובשני. ובשני, שהוא יום טוב והוא ערב שבת, מוליכו נמי לאותו מקום כדי שיקנה שם שביתה. ומחשיך עליו, מפני שהוא שבת. ומחשיך עליו ואוכלו ובא לו. נמצא משתכר בהליכתו, שקונה שם שביתה בעירובו שמוליך, ומשתכר בעירובו, שאוכלו. בד״א כשהיה יום טוב ערב שבת, הוא שאפשר להחשיך עליו ולהביאו, אבל כשהיה יום טוב אחר השבת אי אפשר להביאו, אלא מניחו עד מוצאי שבת׳ (ועי׳ להלן בהעות).
16 לפנינו: ׳כיצד יעשה׳. ובמשניות שברי״ף ובריב״ח: ׳הוא עושה׳. ובמאירי שתי הלשונות (׳הוא׳ ו׳היה׳).
17 רש״י ד״ה מוליכו. וכ״כ הריטב״א. וטעמו, כתב רש״י לעיל (לג, ב ד״ה מתיב): ׳דאי איהו גופיה, בלא פת נמי קני ליה שביתה, כיון דהתם יתיב׳. ועי״ש בתוס׳ (ד״ה מוליכו). והרשב״א (עה״ק בית נתיבות שער ה, יח) הזכיר ׳שליח׳ רק ביום השני. שכתב: ׳כיצד הוא עושה.. ונוטלו בידו ומביאו עמו, ולמחר מחזירו שם בידו או משלחו׳.. והר״י מלוניל פי׳, דאיירי בשליח גם ביום השני (עי׳ לקמן הע׳ 224). וריב״ח לא הזכיר ׳שליח׳. לא בראשון ולא בשני (עי״ש הע׳ 234).
18 כ״ה ברש״י ד״ה בראשון. ור״ל, ׳שהי״ט׳ הוא בערב שבת. וריב״ח כתב: ׳מוליך את עירובו בערב יום טוב, שהוא יום חמישי׳.
19 כ״ה גם בפי׳ ריב״ח. לפנינו ברש״י ליתא תי׳: ׳לסוף אלפים׳.
20 רש״י ד״ה ומחשיך עליו (בשינוי, ראה ההע׳ הבאה).
21 ברש״י: ׳עד שיקנה העירוב׳. ובריב״ח: ׳כדי שיקנה שם שביתה׳.
22 כן נראה להגיה עפ״י לשון ריב״ח.
23 לפנינו במשנה: ׳ונוטלו׳ (ובד״נ: ׳נוטלו׳). ואפשר דאי״ז גי׳ רבינו במשנה אלא לשון הפי׳, וכ״ה בפי׳ ריב״ח: ׳ונוטלו ובא לו, פי׳ כיון שקנה שם שביתה נוטל עירובו ובא לו׳
24 רש״י ד״ה ונוטלו ובא לו. והמאירי כתב לעיל (דף לג, ב), בשם תלמוד המערב: ד׳דוקא נוטלו ומחזירו, שלא תהא הנחתו בחמישי ק[ו]נה לו בשבת לכתחלה הואיל ויום טוב מפסיק בנתים׳.
25 כגי׳ במשבי״ר וריב״ח. ולפנינו במשנה: ׳בשני׳.
26 תרגום של ר״ש אברמסון (ספר רנ״ג, עמ׳ 129): לרבינו נסים ז״ל ׳דיבור, באמרו׳.
27 לפנינו במשנה: ׳מוליכו בראשון.. ונוטלו ובא לו בשני..׳. ומפי׳ רש״י (ד״ה ונוטלו ובא לו) משמע ד׳ונוטלו׳ קאי אראשון, ואילו רחב״ש (עמ׳ רטז, עי״ש הע׳ 4) סבר דקאי אשני. שכתב: ׳וזה שהוא נוטלו, פי׳ ומוליכו ביום השני׳. משמע שמפסק: ׳ונוטלו ובא לו בשני׳. וכ״מ מפי׳ הרמב״ם למשנה שכתב: ׳ומוליכו למחר שהוא יו״ט ויחשיך עליו..׳.
28 כעי״ז מקשה בגמ׳ לקמן (בע״ב). ותי׳ ׳דאזיל ושתיק׳. ופי׳ רש״י (ד״ה דשתיק): ׳בשלמא מערב בשני בפת תרצת, דתחילת היום קונה עירוב, ועירוב דפת [דמערב לשני] ממילא קני׳. וברחב״ש: ׳לא שמערב ביום טוב עירובי תחומין.., דמבחול קונה. ..׳אלא אצרכתא הוא דקא מצרכי רבנן להוליכו כדי להחשיך עליו במקום שביתה, דנקטי במילתא לחומרא׳. [ואפשר ד׳החומרא׳ אינה משום מאי דאמרי רבנן, ׳הכא לחומרא וכו׳ ׳ (כדברינו שם בהע׳ 13) אלא מה שהצריכו להוליך׳, מפני החשש שמא נאכל] (וריב״ח פי׳ באו״א, ראה לקמן הע׳ 220).
29 תרגום: ׳ואזכירנו בסוף הפרק׳. ולפנינו ׳בסוף הפרק׳ לא נמצא.
30 ראה לשון ריב״ח שהו״ל (בהע׳ 203) שם חסריט דברי רנ״ג (מתי׳ ׳מוליכו׳, עד תי׳ ׳מוליכו׳, וע״ע לקמן בהע׳ 220).
31 כ״ה ל׳ הרמב״ם בהל׳ עירובין (ח, ח) והש״ע (סי׳ תטז, ב). ודוקא ל׳אותו מקום׳, דאי ל״ה הו״ל כעירוב חדש ואסור בין לר״א ובין לחכמים (וראה לעיל הע׳ 202).
32 וריב״ח (ראה לעיל הע׳ 203) כתב: ׳ובשני, שהוא יו״ט והוא ע״ש, מוליכו נמי לאותו מקום כדי שיקנה שם שביתה׳. לכאורה משום דגם השתא בעי ל׳מיקני שביתה׳ כל שהיא וכעין מש״כ המאירי בשם הירושלמי (ראה לעיל הע׳ 212). ורבינו אומר להדיא ׳ויקדש היום עליו כשהוא במקום שקנה שביתה׳, משמע מאמש! אבל היום אינו עושה שום פעולת קנין, ׳דאיך יקנה תחומין ביו״ט׳ (ל׳ רנ״ג). ונראה דגם לריב״ח אי״ז תנאי, אלא שעדיף כן, שהרי ביו״ט אחר השבת שא״א להביאו כתב, ש׳מניחו עד מוצאי שבת׳.
33 לפנינו במשנה (ובריב״ח): ׳ואוכלו׳ (וראה דק״ס, ט, דבד׳ נאפולי גרס: ׳ ׳אוכלו׳).
34 כגי׳ בד״ש (דק״ס שם). ולפנינו: ׳ונמצא׳.
35 כדקאמר לעיל (עי״ש הע׳ 215): ׳מוליכו בי״ט שני׳, וברחב״ש (עמ׳ ריז): ׳אלא אצרכתא הוא דקא מצרכי רבנן להוליכו כדי להחשיך עליו במקום שביתה׳.
36 משמע הוא עצמו ולא שליח (ראה לעיל הע׳ 205).
37 נראה דחסר כאן.
38 רש״י ד״ה משתכר בהליכתו והשווה לפי׳ ריב״ח שהו״ל (בהע׳ 203).
39 רש״י ד״ה ומשתכר בעירובו (וכ״פ גם ריב״ח).
40 שם (המשך הפי׳ ברש״י. וריב״ח לא הביאו).
41 לפנינו ברש״י נוסף: והולך [שם בשני לראות אם קיים עירובו ומחשיך עליו, ואם רצה יאכלנו אחרי כן].
42 מדכתב ׳פי׳ ׳ משמע דאינו גורס במשנה תי׳ ׳עירובו׳, וליתא גם במשניות שלפנינו (וכ״מ גם מרש״י ד״ה ומחשיך), ואיתא ׳בכל הדפוסים הישנים׳ (ראה דק״ס, ט).
43 לפנינו במשנה: אמר ׳[להם]׳.
44 כגי׳ במשניות שברי״ף, כי״מ א״פ (דק״ס, י) ורחב״ש. ולפנינו: ׳מודים אתם׳.
45 רש״י ד״ה מודים אתם לי (בשינוי מועט).
46 כגי׳ רחב״ש. וברש״י שלפנינו לא הביא לשון המשנה: ׳נאכל בראשון וכו׳ ׳.
47 לפנינו במשנה: ׳עירובו׳ (ב״פ), ובפי׳ רחב״ש: ׳עירוב׳.
48 כן הוא ברש״י.
49 לפנינו: ׳ניהו׳ (ב״פ).
50 רש״י ד״ה לרוח אחת (ואילך).
51 כעי״ז בפי׳ רחב״ש: ׳הכין לישנא דגמ׳, לרבנן רוח אחת (ולפנינו בגמ׳ וברש״י ליתא תי׳ ׳לרבנן׳).
52 כ״ה ברש״י.
53 גי׳ הרי״ף (והגמ׳ שבכת״י מינכן, ראה דק״ס, כ): ׳לרוח אחת, היינו חדא׳ ונראה דר״ל ד׳היינו קמיתא׳ (שבגי׳ רש״י והגמ׳ שלפנינו), היא כמו ׳היינו חדא׳ שברי״ף.
54 לשון ריב״ח (עמ׳ סה): ׳ומתרצינן..׳, ולפנינו ברש״י ליתא (ואפשר שהוא מפי׳ רנ״ג, ראה מבוא לפי׳ רחב״ש עמ׳ 19).
55 כ״ה בפי׳ ריב״ח. (והמעתיק צירף את האות ל׳ לתיבה שלאחריה, ומצוי כן בעוד מקומות, ראה מבוא).
56 בריב״ח שם כל׳ הגמ׳: ׳אי אתה מודה׳.
57 ובריב״ח שם ממשיך לפרש (ושמא ג״ז מפי׳ רנ״ג, ראה לעיל הע׳ 242): ׳וכיון שאי איפשר לחלוק היום לשני עירובין, הכי נמי יום טוב ושבת לדידן, שהן קדושה אחת, אי אפשר לערב בהן שני עירובין לשתי רוחות שכדין יום אחד׳.
58 לפנינו בגמ׳: ׳להן׳ וברי״ף: ׳להם׳.
59 רש״י ד״ה אבל.
60 בראשית יז, יט (וברש״י לפנינו נוסף: ׳ומתרגם קושטא׳).
61 כגי׳ בכ״י אפ׳ וד״ש (דק״ס, ל) וכעי״ז בר״ח. ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף) ליתא תי׳: ׳אמרו לו׳.
62 כגי׳ ברי״ף, רש״י וכי״מ (ראה דק״ס, ס). ולפנינו: ׳ביום ראשון ..ביום שני׳ (וכן בסמוך: ׳נאכל עירובו בראשון וכו׳ ׳. וראה גם לקמן הע׳ 266).
63 רש״י ד״ה שאם עירב ברגליו (בשינוי מועט).
64 רש״י ד״ה מערב ברגליו בשני.
65 רש״י שם בהמשך (ואינו דיבור בפנ״ע כמו שנראה מכאן).
66 כגי׳ בכי״מ, רי״ף כ״י נ״י (ראה דק״ס, פ) ורש״י (ראה ההע׳ הבאה). ולפנינו: ׳לאיי׳ (ופי׳ רש״י שם: ׳הן תרגום של לאיי׳).
67 רש״י ד״ה הא לאיי.
68 לפנינו ברש״י: ׳לדבריכם׳.
69 רש״י ד״ה ורבנן מספקא להו (בשינוי מועט).
70 כ״ה ברש״י. ובגמ׳ וברי״ף ליתא תי׳ ׳ועבדי׳.
71 רש״י ד״ה ועבדי הכא לחומרא.
72 רש״י ד״ה והכא לחומרא.
73 כגי׳ רחב״ש וכת״י א״פ (והמקור בתוספתא רפ״ד, ראה דק״ס, נ). ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף) ליתא תי׳ ׳תניא׳.
74 כגי׳ רש״י שברי״ף ורחב״ש. ולפנינו: ׳בתחלה׳.
75 רש״י ד״ה אי אתה מודה.
76 רש״י ד״ה משום הכנה.
הערות
Gemara
Peirush